פרשת בשלח
כור ההיתוך של האמונה
במהלך יציאת מצרים היה צורך לערוך לעם ישראל "אימונים"; תרגילים מתרגילים שונים בהדרגה (תהליך של עשרה ניסיונות), כדי לנתק אותם מהתְּלוּת שנכפתה עליהם כלפי המצרים, ובד בבד ליצור תלות (אמונה) אבסולוטית בידי הקב"ה, לקראת הכשרתם ל"יחידת העילית" בצבא השם.
כך למשל: עוד בטרם יצאו, צוה עליהם לקחת את האלוהים של המצרים (כבשׂ) לקרבן, ולקושרו ארבעה ימים למיטה, מה שנקרא "לנקר למצרים את העיניים" בלא שיחששו מתגובתם. וכן שיצאו בגאון ביום, ולא לפי מה שהכתיב להם פרעה - בלילה (כמש"כ בפרשה הקודמת).
אחרי שכבר התנתקו משליטת המצרים בהם, לקחם בדרך ארוכה וקשה: "ולא נחם אלו' דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא... פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה". ובכך הורגלו שלא להרתע ממלחמות [כולל מלחמת היצה"ר], ולא יפחדו משום ישות זולתו יתברך.
ואחר שהגיעו למדרגה זו, נדרשו לעשות מהלכים נגד הטבע עד כדי מדרגה של "מסירות נפש", כשאמר להם: "וישבו ויחנו לפני פי החירות בין מגדל ובין הים לפני בעל צפון". שיחזרו אחורה יום שלם, ויכנסו לדרך ללא מוצא; מצרים מאחריהם, חיות טרף מצד אחד "בעל צפון" מצד שני, ומולם ים סוף! איזו ברירה נשארה להם?
על כך אמר לו הקב"ה למשה: "מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו". אין כאן המקום לתפילות, מה שחסר כאן זה "מסירות נפש", וזהו שנאמר "ויבאו בני ישראל בתוך הים, ביבשה". אומרים חז"ל: קודם יכנסו בתוך הים כמו שעשה נחשון בן עמינדב, ורק אז "ביבשה" - יקרע הים.
אח"כ היו צריכים ללמוד שלא לדאוג על צרכיהם הגשמיים. כמו שנאמר: "ויַסַע משה את ישראל" ואומר רש"י: שהסיען בעל כרחם כיון שהיה קשה להם להתנתק מביזת הים. ואח"כ בכמה הזדמנויות: "ולא יכלו לשתות מים ממרה... וימתקו המים". ובאילים "שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים". אכילת ה"מן" וה"שְׂלָו". והוצאת המים מן הסלע.
כל זה כדי ללמדם "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ד' ". עד שהגיעו למצב של "כגמול עלי אימו".
וכשהגיעו כמעט לשיא האמונה, כמו שחז"ל מלמדים אותנו "ראתה שפחה על הים, מה שלא ראה (הנביא) יחזקאל בן בוזי", מספרת התורה על מלחמת עמלק: "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל... ויהי ידיו אמונה". לימד אותם כיצד להחזיק את הראש מעל המים באמונה, בלי להיטבע בקרירותו של עמלק.


שבת שלום ומבורך!
אנחנו כאן בשבילכם!
פרשת בשלח
כור ההיתוך של האמונה
במהלך יציאת מצרים היה צורך לערוך לעם ישראל "אימונים"; תרגילים מתרגילים שונים בהדרגה (תהליך של עשרה ניסיונות), כדי לנתק אותם מהתְּלוּת שנכפתה עליהם כלפי המצרים, ובד בבד ליצור תלות (אמונה) אבסולוטית בידי הקב"ה, לקראת הכשרתם ל"יחידת העילית" בצבא השם.
כך למשל: עוד בטרם יצאו, צוה עליהם לקחת את האלוהים של המצרים (כבשׂ) לקרבן, ולקושרו ארבעה ימים למיטה, מה שנקרא "לנקר למצרים את העיניים" בלא שיחששו מתגובתם. וכן שיצאו בגאון ביום, ולא לפי מה שהכתיב להם פרעה - בלילה (כמש"כ בפרשה הקודמת).
אחרי שכבר התנתקו משליטת המצרים בהם, לקחם בדרך ארוכה וקשה: "ולא נחם אלו' דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא... פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה". ובכך הורגלו שלא להרתע ממלחמות [כולל מלחמת היצה"ר], ולא יפחדו משום ישות זולתו יתברך.
ואחר שהגיעו למדרגה זו, נדרשו לעשות מהלכים נגד הטבע עד כדי מדרגה של "מסירות נפש", כשאמר להם: "וישבו ויחנו לפני פי החירות בין מגדל ובין הים לפני בעל צפון". שיחזרו אחורה יום שלם, ויכנסו לדרך ללא מוצא; מצרים מאחריהם, חיות טרף מצד אחד "בעל צפון" מצד שני, ומולם ים סוף! איזו ברירה נשארה להם?
על כך אמר לו הקב"ה למשה: "מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו". אין כאן המקום לתפילות, מה שחסר כאן זה "מסירות נפש", וזהו שנאמר "ויבאו בני ישראל בתוך הים, ביבשה". אומרים חז"ל: קודם יכנסו בתוך הים כמו שעשה נחשון בן עמינדב, ורק אז "ביבשה" - יקרע הים.
אח"כ היו צריכים ללמוד שלא לדאוג על צרכיהם הגשמיים. כמו שנאמר: "ויַסַע משה את ישראל" ואומר רש"י: שהסיען בעל כרחם כיון שהיה קשה להם להתנתק מביזת הים. ואח"כ בכמה הזדמנויות: "ולא יכלו לשתות מים ממרה... וימתקו המים". ובאילים "שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים". אכילת ה"מן" וה"שְׂלָו". והוצאת המים מן הסלע.
כל זה כדי ללמדם "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ד' ". עד שהגיעו למצב של "כגמול עלי אימו".
וכשהגיעו כמעט לשיא האמונה, כמו שחז"ל מלמדים אותנו "ראתה שפחה על הים, מה שלא ראה (הנביא) יחזקאל בן בוזי", מספרת התורה על מלחמת עמלק: "והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל... ויהי ידיו אמונה". לימד אותם כיצד להחזיק את הראש מעל המים באמונה, בלי להיטבע בקרירותו של עמלק.


שבת שלום ומבורך!
אנחנו כאן בשבילכם!

אני הרגתי אותה!!!
לקרוא עד הסוף!
סיפור שאסור לפספס!!!
לך דבר איתו...
הר' נויגרשל שליט"א
מכתב נרגש מאת גדול מזכי הרבים בדורנו
בדבר חשיבות הפרוייקט:
ציבור יקר
לא מדבר על קורונה!!!...
  • אני הרגתי אותה!!!
    לקרוא עד הסוף!
    סיפור שאסור לפספס!!!
  • לך דבר איתו...
  • הר' נויגרשל שליט"א
    מכתב נרגש מאת גדול מזכי הרבים בדורנו
    בדבר חשיבות הפרוייקט:
  • ציבור יקר
    לא מדבר על קורונה!!!...
מחכים לתגובתכם